כשתינוק בוכה, הנטייה הטבעית של כולנו היא להרים אותו ולתת לו יחס.
ע״י הפניית תשומת לב אליו ולבכי שלו אנחנו עוזרים לו לווסת את הרגשות שלו ונותנים לו מענה פיזי לצורך קיים.

במחקר שעסק בקשר בין נשיאת תינוקות לבכי תינוקות בשלושת החודשים הראשונים לחייהם (Hunziker and Barr, 1986), נמצא שתינוקות שנישאו במהלך היום בכו בממוצע 43% פחות מתינוקות שלא נישאו במהלך היום.

במחקר חולקו זוגות של הורים-ילדים לשתי קבוצות:
קבוצה המחקר – בה ביקשו לנשוא את התינוק במנשא או בידיים לפחות שלוש ביום.
קבוצת ביקורת – בה ביקשו מההורים שכשהתינוק נמצא בעריסה, הוא יהיה מול מובייל או דימוי פנים מופשט.
הנתונים נאספו מיומנים בהם ההורים דיווחו כמה התינוקות שלהם בכו (כשהיו בני 3, 4, 6, 8 ו-12 שבועות).

בנשיאה יש אלמנטים רבים שמובילים להרגעתו של התינוק. 

בזמן המגע משתחררים הורמוני אוקסיטוצין ואנדרופינים בזכות מגע העור לעור, אשר עוזרים להרגעותו של התינוק; מביאים לחיזוק רגשות חיוביים ומסייעים בהתמודדות עם רגשות שליליים.
(קריאת הרחבה ב- ״קרבה קשר ומנשאים״)

התנועתיות מאד חשובה להרגעת תינוקות.
למשל, תנועה אופיינית של תינוקות (וגם של ילדים עם עיכובים התפתחותיים) היא לנענע ולהניד את גופם כדי לעזור לעצמם להגיע לויסות רגשי (Reynolds-Miller, 2016).
במחקר של אספוסיטו (2013) נמצא שתינוקות שנמצאים על הוריהם שמתנועעים ברחבי החדר רגועים יותר (לפי מדידות במכשיר אק”ג), בוכים פחות ומבצעים פחות תנועות להרגעה עצמית; בהשוואה לתינוקות שנמצאים על הורה שיושב או תינוקות שנמצאים בעריסה.
ההמצאות במנשא עשויה לענות לתינוקות על הצורך בתנועתיות, ולעזור להגיע להרגעה לה הם זקוקים.

בזמן הנשיאה, גופו של ההורה מתנועע, וגופו של התינוק צריך להגיב לתנועה זו, על ידי הפעלה של מערכת האיזון. שימוש במערכת האיזון ידוע כדבר המפחית חרדה. ולכן עוזר לתינוק להגיע למצב רגוע ובטוח (Reynolds-Miller, 2016).

בנושא החרדה אפשר לקרוא בהרחבה ב- ״שיווי משקל ומנשאים״.