מחקר חדש שפורסם ב-13/09/2022 בו בודקים מהי הדרך הטובה ביותר להרגיע תינוקות ולעזור להם להרדם.

A method to soothe and promote sleep in crying infants utilizing the transport response

נתחיל מהאותיות הקטנות –

• המחקר מוזמן וממומן ע״י מי שמנסה לפתח אפליקציה שתעזור להורים להרדים את הפעוטות שלהם בצורה הטובה ביותר
• המחקר נערך על 21 תינוקות, רק באינטראקציה מול האמהות שלהן. בשביל להסיק מסקנות נרחבות יש לבצע מחקרים נוספים ולהרחיב את הנבדקים ואת הסיטואציות השונות בהן הם נרדמים. 

מעט הקדמה למחקר – 

אחת השותפות במחקר (Kumi o Kuroda), שותפה לסדרת מחקרים אחרת של אספוסיטו ושות., אשר חוקרים כבר מספר שנים על הרגעת תינוקות, והממצאים שלהם מאד מתאימים למי שמתחבר לנשיאת תינוקות. 

למשל, במחקר של שלהם משנת 2013, נמצא שתינוקות שנמצאים על הוריהם שמתנועעים ברחבי החדר רגועים יותר (לפי מדידות במכשיר אק”ג), בוכים פחות ומבצעים פחות תנועות להרגעה עצמית; בהשוואה לתינוקות שנמצאים על הורה שיושב או תינוקות שנמצאים בעריסה.

במחקר אחר שלהם (2015), הם בדקו תגובות פיזיולוגיות של הרגעות ושינה אצל יונקים שהתינוקות שלהם זקוקים להוריהם על מנת לשרוד (כמו קופים ועכברים). הם מצאו שהם נרגעים בצורה הטובה ביותר, כאשר הם נמצאים על אמהותיהם המתהלכות והמתנועעות.
במילים אחרות, כאשר הם נמצאו בתנועה על אמהותיהם,  הם הראו הכי הרבה התנהגויות של גוף רפוי, התנהגות כנועה, לחץ דם נמוך ורגיעה כללית. 

לקריאה נוספת על תינוקות רגועים במנשאים. 

תוכן המחקר – 

במחקר הנוכחי, הם ניסו לפצח – מהי הדרך הטובה ביותר להרגיע ולהרדים תינוקות? 
הם בדקו מספר מצבים: נישאים ע״י האם בתנועה, נמצאים על האם כשהיא יושבת, נמצאים בעריסה, נמצאים בעגלה שנמצאת בתנועה מונוטונית לפי קצת הנשימה שלהם. 
כל אחת מהאפשרויות הם בדקו בשני תנאים – התנאי הקצר (30 שניות) והתנאי הארוך (5 דקות). 

ההמלצה הסופית שלהם ל״איך להרדים תינוקות״ היא כזו: 

להרים את התינוק הבוכה, ללכת איתו ללא עצירות או תנועות פתאומיות במשך חמש דק׳. אח״כ לשבת איתו ללא תנועה עוד כ-5-8 דקות ורק אז להניח במיטה. 

על אף הנוסחא המדוייקת, החוקרים עצמם מציינים ששינת תינוקות יכולה להיות מופרעת בגלל שלל סיבות, ומציאת השיטה הזו לא אומרת שהורים יתחילו לישון בלילה.
אם לתינוק יש כאבי בטן או צומחות שיניים, התינוק יצטרך הרגעה וקרבה ונענוע גם לזמן ארוך יותר. צריך להיות שם איתו ולעזור לו.

איך זה קשור למנשאים? (פרשנות אישית שלי)

גם אם אנחנו לא מחפשים נוסחת הרדמה, יש לנו עדויות פיזיולוגיות אצל תינוקות ואצל יונקים אחרים, שהתנועה של האם מסייעת בהרגעה, ועוזרת לתינוק להיות במצב של רווחה נפשית.

הגוף והנפש מרגישים בטוחים יותר כאשר הם נמצאים על גוף אחר שמתנועע במרחב. 
הדרך הטובה ביותר להתנועע במרחב ולהתנייד עם תינוקות היא להשתמש במנשא. 

בעזרת השימוש במנשא אנחנו יכולים לתת לתינוקות את האפשרות לקבל את המענה הפיזי והנפשי שהם צריכים.
והדובדבן שבקצפת – גם אם אין לנו יכולת/פניות להקדיש את עצמינו למען ההרגעה וההכלה של התינוק – עצם ההמצאות במנשא, היא זו שמסייעת לו. 

מוזמנים לקרוא על יתרונות נשיאה נוספים באתר

דיכאון שלאחר לידה מאופיין במצב רוח ירוד, שיבוש בדפוסי האכילה והשינה (שאינם נובעים מהטיפול בתינוק), הסתגרות, ירידה בהנאה ובעניין בפעילויות שהיו מהנות בעבר, עצבנות וקשיי ריכוז, עייפות וחוסר אנרגיות, חרדה ועוד. כמו כן, התסמינים הדיכאוניים עשויים להתבטא בפגיעה ביכולת לתפקד ולמלא אחרי מטלות יומיומיות, קושי לטפל בתינוק ותחושות של אדישות ואף רתיעה ממנו (בטיפולנט). 

הדיכאון מושפע גם מההורמונים הסוערים בעקבות ההריון והלידה, גם מהשינוי הגדול שמתרחש בחיים בעקבות הלידה, מהלחץ וציפיות הסביבה, וגם מסיבות שעדיין אינן ברורות לנו. 

ישנה הפרדה בין ״דיכאון אחרי לידה״ ו״דכדוך לאחר לידה״.
דכדוך לאחר הלידה נמשך עד שבוע לאחר הלידה ומופיע אצל כ-50-70 אחוזים מהיולדות.
גם שם נראה סימני דיכאון דומים, אך במרבית המקרים הם יחלפו מאליהם.

10-15 אחוזים מהיולדות מפתחות דיכאון אחרי לידה במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה. 

הדיכאון אחרי לידה נכנס באופן רשמי ל-DSM רק בשנת 1994, וזאת על אף שישנן עדויות לו משחר ההיסטוריה, וסימפטומים דומים מופיעים תחת הגדרות שונות של מחלות במגוון רחב של תרבויות (Sparks, 2013) 

ישנן קבוצות בסיכון מוגבר לדיכאון אחרי לידה: נשים שבעברן היו בדיכאון, או מאובחנות עם הפרעות מצב רוח, נשים שבמשפחה שלהן אחרים סבלו מדיכאון ונשים שחוות מאורעות חיים מלחיצים (Wisner, 2002). 

דיכאון אחרי לידה יכול להופיע גם אצל אבות. קריאה מורחבת אפשר למצוא באתר ״מאמאדע״.

אם את מרגישה שהכתוב והמתואר על דיכאון אחרי לידה מדבר עלייך, פני לקבלת עזרה  ❤️
את לא היחידה שעוברת את זה ❤️
הציעי עזרה לחברה אם את חושבת שהיא מתמודדת עם זה ❤️

תמיכה של הקהילה היא חשובה ביותר בהתמודדות עם דיכאון.
דברי על זה עם הקרובים אלייך. ספרי להם על מה עובר עלייך. את לא היחידה שנמצאת במצב הזה.
תני מקום לחברה אחרי לידה לספר על הדברים הפחות נעימים שהיא עוברת בהורות. 
בנוסף, אפשר לקבל עזרה דרך טיפת חלב, קופת החולים או באופן פרטי אצל מטפלים רגשיים. 

נשיאה ודיכאון אחרי לידה

כמו בכל תחום הנשיאה, ישנו מחסור גדול במחקרים הבודקים את הקשר בין נשיאה לבין דיכאון אחרי לידה.
זו הסיבה שאני מביאה כאן אסופה של מחקרים שיכולים להצביע על ההיגיון שבזכותו אנחנו יכולים לשער שנשיאת תינוקות אכן עוזרת לדיכאון אחרי לידה.
אין כאן עדויות מדעיות תקפות לכך שאכן זה קורה. 

בינתיים, אנחנו כמטפלים/הורים יכולים להסיק לביתינו מהמחקרים הקיימים.

הגורמים המובילים להנחה שנשיאת תינוקות יכולה לסייע לדיכאון אחרי לידה הם:

נשיאת תינוקות מעלה את רמת האוקסיטוצין בגוף הנושא
הורמון האוקסיטוצין (הידוע בשמו העממי “הורמון האהבה”), משתחרר בין היתר בעת מגע עור לעור, בזמן אינטראקציות חברתיות, בלידה ובהנקה.
האוקסיטוצין עוזר בהורדת הלחץ והחרדה ומחזק ומטפח תחושות חיוביות כמו ביטחון, שייכות, קרבה, שלווה ונינוחות, גם לתינוק וגם לנושא (Yang et al., 2013).

במחקר (Cong et Al., 2015) נמצא כי רמת האוקסיטוצין של הורים לפגים עולה באופן משמעותי כאשר הם נמצאים במגע עור לעור עם תינוקם. כמו כן, ההורים גם היו יותר רגועים (לפי רמת הקורטיזול).
מעניין לציין כי נצפו הבדלים בין אבות לאמהות כשנבדקו רמות האוקסיטוצין והקורטיזול 30 דקות לאחר המגע עם התינוק; אצל האמהות פחתה באופן משמעותי רמת האוקסיטוצין בגוף, לעומת האבות ששמרו על רמת אוקסיטוצין גבוהה.

מחקר של Skrundz et Al. (2011), מצא שרמה נמוכה של אוקסיטוצין בגוף בטרימסטר השלישי להריון מעידה על סיכון גבוה לדיכאון אחרי לידה.

בנוסף, במחקר אחר Shahrokh et Al. (2010) נמצא שחולדות עם רמות גבוהות יותר של אוקסיטוצין מטפלות בצאציהן יותר בעזרת ליטופים, ליקוקים והתנהגויות המוגדרות כ״הוריות״.

ההנחה היא שהגברת האוקסיטוצין בגוף על ידי נשיאה, קשר עם התינוק ומגע עימו, יביא להפחתה בתסמיני הדיכאון שלאחר הלידה. 

נשיאת תינוקות מחזקת את הקשר בין הנושא לנישא 

דיכאון אחרי לידה מלווה פעמים רבות בחוסר דאגה לתינוק, בקשר מנוכר וחוסר תחושת שייכות לתינוק. 
בעת הנשיאה, ההורה נקשר אל התינוק בעזרת קרבה ומגע. הוא לומד לקרוא טוב יותר את רצונותיו של התינוק, והוא יכול לקבל יותר ביטחון ביכולות ההוריות שלו. (לקריאה מורחבת)  

ההנחה היא שהקרבה וחיזוק הקשר לתינוק יסייעו לאם עם תחושות הניכור וחוסר המסוגלות. 

היציאה מהבית עשויה להיות קלה יותר בעזרת המנשא

לאמהות רבות ישנו קושי להתחיל לצאת עם התינוק מהבית, והקושי אף גובר עבור מי שמתמודדת עם דיכאון לאחר לידה.
דבר זה, באופן טבעי ומובן, יכול להגביר את תחושת הבדידות והדיכאון.

לפעמים הסרבול של התניידות בעגלה מגביל אותנו לצאת מהבית. בפעמים אלו המנשא יכול להקל ולאפשר את היציאה.
יכול לתת את התחושה של התניידות עצמאית ומאפשרת יותר.
בנוסף, אם התינוק אינו רגוע בעגלה, המנשא יכול לשמש כלי להרגעה שיאפשר וינעים לנו את השהות מחוץ לבית.

ההנחה היא שהיציאה מהבית, עידוד הקשרים החברתיים וחיזוק היכולות ההוריות, יעזרו לאם להשתחרר מתחושות הדיכאון. 

מחקר מטא אנליזה (Scime et al., 2019), השווה בין שישה מחקרים (בין השנים 1979-2017) על הקשר בין דיכאון אחרי לידה וטיפול בשיטת הקנגורו, אצל אמהות לפגים. 
המחקרים היו מאד שונים אחד מהשני – בהגדרת טיפול הקנגורו, בנתוני הנבדקות, התערבות מחקרית, מעקב אחר הנחקרות, ניתוח סטטיסטי ועוד.
כמו כן, נתונים רבים היו פגומים, ולא היה אפשר להכליל את כל המחקרים שנבדקו בתוך המטא אנליזה. 
מתוך המחקרים שנבדקו, רק אחד הראה השפעה חיובית משמעותית (מבחינה סטטיסטית) על הדיכאון אחרי לידה.

המסקנה העיקרית של מחקר זה היא שנחוצים מחקרים נוספים, תקפים ומהימנים, בשביל לבדוק את הקשר המדעי בין דיכאון אחרי לידה וטיפול בשיטת הקנגורו.

על הדומה והשונה בין שיטת הקנגורו ונשיאת תינוקות אפשר לקרוא כאן

ישנן הרבה דרכים לגשת לטיפול בדיכאון אחרי לידה. אם השימוש במנשא לא עובד בשבילך או נשמע לך לא מתאים עבורך, חפשי עזרה בדרכים אחרות ❤️

קריאה מורחבת על דיכאון אחרי לידה אפשר למצוא באתר “כמוני״, ״בטיפולנט״ או באתר של ״משרד הבריאות״

תינוק שנולד מחפש אוכל, חום, אהבה, קרבה וביטחון. הוא מחפש את כל אלו בשביל לענות הן על צרכים פיזיים והן על צרכים נפשיים.

לפי תאוריית ההיקשרות של בולבי, היקשרות בטוחה היא היקשרות טובה, שמספקת ביטחון, קירבה, אהבה, נחמה. התינוק מרגיש את הדמות המטפלת כעוגן בטוח, ממנו הוא יכול לצאת לחקור את העולם ולרכוש את הכלים לעצמאות. גם כשדמות זו נמצאת במרחק מה הוא יודע שאם הוא יזדקק לעזרה, אם הוא יהיה במצוקה, או אם הוא יצטרך קירבה, הדמות תחזור אליו במהרה, ותספק את צרכיו. 

לדבריו היקשרות בטוחה תתאפשר כאשר הדמות מטפלת מגיבה לצרכיו של התינוק, ועוזרת לו בתהליך ההפרדות שלו ממנה לפי הקצב שהוא זקוק לו.

כלומר, לספק את הקרבה והמגע שהתינוק מבקש ולענות על הצרכים הפיזיים שלו בשביל שהוא ירגיש בטוח מספיק בשביל להתרחק ולחקור את העולם.  

מחקרים רבים חקרו ומצאו קשר חיובי בין התגובתיות והרגישות של הדמות המטפלת לבין היקשרות בטוחה (כשהתגובתיות לתינוק גבוהה הסיכוי שיפתח היקשרות בטוחה גבוה יותר) (Ainsworth et al., 1978; Ainsworth, Bell, & Stayton, 1972; Clarke- Stewart, 1973; Egeland & Farber, 1984; Grossmann et al., 1985).

מחקר שנעשה בשנות ה-90 (Anisfeld et al., 1990) בדק את הקשר בין נשיאת תינוקות במנשא לבין תגובתיות האם המטפלת והיקשרות. במחקר חולקו האמהות באופן אקראי לשתי קבוצות – אחת שהשתמשה במנשאים והשנייה בעגלות.

במחקר נמצא שמגע בין האם לתינוק הנעזר במנשא בד גורם לאם להיות תגובתית יותר לתינוק שלה ובהתאם לזאת, התינוקות מקבוצה זו פיתחו יותר “היקשרות בטוחה” לעומת קבוצת הביקורת.   

מגע נעים הוא אחד הצרכים החיוניים להישרדותם ולרווחתם של תינוקות.

המגע משפיע עלינו בהרבה דרכים וצורות. הוא מוביל להורדת רמת הלחץ, להקלה בתחושות כאב, הוא מעורר רגשות חיוביים ומשחרר את הורמון האוקסיטוצין (McGlone et al., 2007)

מחקרם של קייס ואחרים (2021) בדק את השפעותיו, לא רק של מגע רך ומלטף אלא גם מגע עמוק, כמו חיבוק או מסז’ (מגע דומה למגע שמתקבל בנשיאה ארוכה), ומצא שהשפעותיהם על המוח דומות.
מעניין לציין שההשפעות החיוביות במוח התרחשו גם כאשר המגע לא היה אנושי (שרוול מתנפח).

בניסוי על חולדות גילו שהמגע נצרב בדנ”א שלהן. חולדות שאמהותיהן נתנו להן יחס חם (ליקקו וטיפחו אותם) בשבוע הראשון של חייהן הראו שינויים בדנ”א והתנהגות דומה כלפי צאצאיהם בבוא העת.
המצב היה זהה גם אצל חולדות “מאומצות”, כאלו שנולדו לאם-חולדה שאינה נותנת יחס חם ואומצו על ידי אם-חולדה שכן נותנת יחס חם (Weaver et al., 2004).

הורמון האוקסיטוצין (הידוע בשמו העממי “הורמון האהבה”), משתחרר בין היתר בעת מגע עור לעור, בזמן אינטראקציות חברתיות, בלידה ובהנקה.
האוקסיטוצין עוזר בהורדת הלחץ והחרדה ומחזק ומטפח תחושות חיוביות כמו ביטחון, שייכות, קרבה, שלווה ונינוחות, גם לתינוק וגם לנושא (Yang et al., 2013).

תינוקות שנמצאים בקשר קרוב עם הוריהם הראו הימצאות גבוהה יותר של אוקסיטוצין בגופם וגם רמות נמוכות יותר של סטרס (קורטיזול נמוך).
    אצל ההורים, שחרורו של האוקסיטוצין מסייע בהתגברות על הקשיים הקשורים בכניסתו של תינוק חדש לעולם. יכול להגביר את ההקשרות ותחושת השייכות אל התינוק, ולסייע בהתמודדות עם דיכאון אחרי לידה (Knowless, 2016).

בעת השימוש במנשא התינוק והמטפל נהנים מכל היתרונות שצויינו למעלה (היקשרות בטוחה, מגע, אוקסיטוצין) ולכן השימוש במנשאים עשוי לחזק את הקשר בין המטפל לתינוק, להעלות את הרגשות החיוביים ולהפחית את הרגשות השליליים.

כל זה בתורו מיטיב ריגשית עם ההורה/המטפל ומסייע להתפתחות הרגשית של התינוק.

קריאה מורחבת על אוקסיטוצין ב״ויקירפואה״

כשתינוק בוכה, הנטייה הטבעית של כולנו היא להרים אותו ולתת לו יחס.
ע״י הפניית תשומת לב אליו ולבכי שלו אנחנו עוזרים לו לווסת את הרגשות שלו ונותנים לו מענה פיזי לצורך קיים.

במחקר שעסק בקשר בין נשיאת תינוקות לבכי תינוקות בשלושת החודשים הראשונים לחייהם (Hunziker and Barr, 1986), נמצא שתינוקות שנישאו במהלך היום בכו בממוצע 43% פחות מתינוקות שלא נישאו במהלך היום.

במחקר חולקו זוגות של הורים-ילדים לשתי קבוצות:
קבוצה המחקר – בה ביקשו לנשוא את התינוק במנשא או בידיים לפחות שלוש ביום.
קבוצת ביקורת – בה ביקשו מההורים שכשהתינוק נמצא בעריסה, הוא יהיה מול מובייל או דימוי פנים מופשט.
הנתונים נאספו מיומנים בהם ההורים דיווחו כמה התינוקות שלהם בכו (כשהיו בני 3, 4, 6, 8 ו-12 שבועות).

בנשיאה יש אלמנטים רבים שמובילים להרגעתו של התינוק. 

בזמן המגע משתחררים הורמוני אוקסיטוצין ואנדרופינים בזכות מגע העור לעור, אשר עוזרים להרגעותו של התינוק; מביאים לחיזוק רגשות חיוביים ומסייעים בהתמודדות עם רגשות שליליים.
(קריאת הרחבה ב- ״קרבה קשר ומנשאים״)

התנועתיות מאד חשובה להרגעת תינוקות.
למשל, תנועה אופיינית של תינוקות (וגם של ילדים עם עיכובים התפתחותיים) היא לנענע ולהניד את גופם כדי לעזור לעצמם להגיע לויסות רגשי (Reynolds-Miller, 2016).
במחקר של אספוסיטו (2013) נמצא שתינוקות שנמצאים על הוריהם שמתנועעים ברחבי החדר רגועים יותר (לפי מדידות במכשיר אק”ג), בוכים פחות ומבצעים פחות תנועות להרגעה עצמית; בהשוואה לתינוקות שנמצאים על הורה שיושב או תינוקות שנמצאים בעריסה.
ההמצאות במנשא עשויה לענות לתינוקות על הצורך בתנועתיות, ולעזור להגיע להרגעה לה הם זקוקים.

בזמן הנשיאה, גופו של ההורה מתנועע, וגופו של התינוק צריך להגיב לתנועה זו, על ידי הפעלה של מערכת האיזון. שימוש במערכת האיזון ידוע כדבר המפחית חרדה. ולכן עוזר לתינוק להגיע למצב רגוע ובטוח (Reynolds-Miller, 2016).

בנושא החרדה אפשר לקרוא בהרחבה ב- ״שיווי משקל ומנשאים״.

נכתב על סמך ניסיון אישי

השימוש במנשא מאפשר לנו להעניק לתינוק קירבה וחיבוק ארוך, ועדיין להיות פנויים ליתר העיסוקים שלנו.

דווקא בעידן המודרני, הדרישות מאיתנו בתור הורים גוברות, והנטל מתחלק בין פחות אנשים.
אנחנו מצופים להמשיך לעבוד, לענות על צרכי התינוק (או הפעוט), לתחזק משק בית… לרוב בבית של שני מבוגרים בלבד, או עם עזרה ממוקדת מהמשפחה.

• השימוש במנשא מאפשר לנו לספק לילדנו את הצורך בקרבה, בתנועתיות, בהחזקה על הידיים, וגם יש לנו שתי ידיים פנויות – למטלות הבית, להתפנות ללימודים/עבודה או לדאגה לילדים האחרים בבית.
  
• המנשא מאפשר לנו להגיע למקומות שיותר קשה או בלתי אפשרי להגיע אליהם עם עגלה.
  למשל לעלות במדרגות, לצאת לטיולים בטבע ואפילו טיול פשוט עם הכלב בחוץ יכול להיות קל יותר בעזרת מנשא.
  
• המנשא יכול לסייע בסידורים קצרים כאשר לא נרצה לפתוח ולסגור את העגלה בכל פעם מחדש.
  
• המנשא יכול לעזור לנו בהרדמות ארוכות, או עם תינוקות שקשה להרגיע אותם. מאפשר לנו לשים תינוק או פעוט בוכה במנשא ולצאת לטיול, לשנות אווירה ולאוורר את המתח שכולם נמצאים בו (גם של התינוק/פעוט וגם של המטפל/ת) בעקבות התמודדות קשה עם בכי ממושך.
  
• גם בגיל ״מבוגר״ יחסית, המנשא יכול לעזור בטנטרומים והרגעת בכי, כשהם מתקשים לווסת את הרגשות שלהם. היכולת להיות במגע ארוך וממושך ולצאת מהמקום בו אנחנו נמצאים, תוך כדי חיבוק, עוזר לאוורר את הסיטואציה והרגשות שהובילו לבכי.
  

מעבר לפרקטיות… המנשא טוב לנישא ולנושא בשל המון סיבות. מוזמנים להסתכל עוד ב ״יתרונות הנשיאה״.